• אייקון פייס בוק

ביוגרפיה

גידי גוב נולד ב-1950 ברחובות כגדעון גוב, בנם של דניאל (דני) גוב וציפורה (ציפה) לבית כץ.‏
סבו הוא איש המינהל ומבקר האמנות יצחק כץ. גוב הוא נינו של הרופא הראשון של תל אביב, חיים חיסין.
כילד, סבל גוב ממחלת האסטמה, ומשום כך, בחרה משפחתו לעבור לאילת, שם גדל והתחנך. כנער לא תכנן להיות זמר, ורק כאשר התגייס לצה"ל בשנת 1969 נבחן, בהמלצתו של יאיר רוזנבלום, ללהקת הנח"ל והתקבל ללהקה, ובה החלה קריירת השירה והמשחק שלו. 
פריצתו הגדולה הראשונה של גוב לתודעת הקהל הישראלי התרחשה על במת "פסטיבל הזמר והפזמון" 1973 בשיר "יעלה ויבוא. באותה שנה הקים גוב יחד עם כמה מחבריו ללהקת הנח"ל את להקת כוורת. הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר "נתתי לה חיי" וזכתה ארבע פעמים ברצף בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
בשנת 1978 הצטרף גוב ללהקתו של דני סנדרסון, גזוז ואיתה הקליט שני אלבומים: "גזוז" ו"גלגול שני". באותה השנה הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו, בהפקתו המוסיקלית של יוני רכטר, הנושא את השם "תקליט ראשון”. לצד "סורו מני" ו"זמר לספינה" הוותיקים, הופיעו באלבום גם שירים חדשים כ"העיקר זה הרומנטיקה, "בואי נישאר" ו"בלעדייך". בסוף אותה שנה הצטרף גוב למופע "הכבש השישה עשר" יחד עם יוני רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
במקביל לקריירה המוזיקלית השתתף גוב לאורך שנות השבעים בסדרת הטלוויזיה "דלת הקסמים" (1974), ובסרטי הקולנוע הישראלים "מסע אלונקות" (1977), שבו גם שר את שיר הנושא יחד עם להקת ששת, "חרבת חיזעה" (1978), "הלהקה" (1978), שמתאר את החיים בלהקה צבאית, "דיזנגוף 99" (1979) ו"אל תשאלי אם אני אוהב" (1979).
בשנים 1979 – 1993 הופיע לסירוגין כמנחה וכשחקן בתוכנית הבידור המצליחה "זהו זה!", ששודרה במסגרת הטלוויזיה החינוכית. בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקתם השלישית, להקת דודה שלא זכתה להצלחה מסחרית כקודמותיה. בשנת 1981 השתתף בהצגה "התשה" בתיאטרון חיפה, שבה שר ושיחק. בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הופיע יחד עם חבריו לתוכנית זהו זה! מוני מושונוב ושלמה בראבא בפני חיילי צה"ל בלבנון במופע בשם "ערב חד-פעמי". עקב הצלחת המופע נערך בשנת 1984 ערב המשך תחת השם "ערב חד-פעמי משופץ" .

בשנות השמונים הרבה גוב להופיע בפסטיבל שירי הילדים; בשנת 1981 הוא הנחה את הפסטיבל לצד ציפי שביט והתחרה עם השיר "תנו לגדול בשקט" ("אפונה וגזר…"), שהגיע למקום האחרון. בשנת 1982 הוא הנחה לצד תיקי דיין והתחרה עם השיר "חורף" שזכה במקום השלישי. בשנת 1983 שר את השיר "הופה היי" וזכה במקום השני. בשנת 1984 הנחה לצד רבקה מיכאלי והתחרה עם השיר "אין לי כסף", שזכה במקום השני, ובשנת 1985 עם השיר "עם כל החבר'ה" שזכה במקום השלישי.
בשנת 1983 הוציא גוב את אלבום הסולו השני שלו, "40:06", שנקרא על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה היה אחראי רכטר על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים, בהם "כלים שלובים, "עד הבוקר" (מנור), "יש אי שם", "טוב שבאת" ו"שטח ההפקר". באותה שנה הופיע גוב בסרט "מגש הכסף" וכעבור שנה הצטרף למופע האיחוד של להקת כוורת.
בשנת 1985 הוציא גוב את אלבומו השלישי, "תנו לגדול בשקט", שכלל בעיקר שירי ילדים. לצד "תנו לגדול בשקט", "אין לי כסף" ו"חורף" מפסטיבלי הילדים, נכללו באלבום גם גרסאות כיסוי לשירי "הכבש השישה עשר" "גן סגור" ו"איך שיר נולד". לאחר יציאת האלבום יצא גוב למופע סולו, ותוך כדי גם השתתף בשנת 1986 במופע "קולות שלובים" (מופע עם יהודית רביץ, אריאל זילבר, שלמה גרוניך, יצחק קלפטר, שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק). המופע התפרסם בזכות גרסת הכיסוי לשירו של חיים נחמן ביאליק "שיר העבודה והמלאכה".
בשנת 1987 החליט גוב על שינוי כיוון מוזיקלי והוציא את אלבומו הרביעי "דרך ארץ", שבלט בסגנון רוק מחוספס ולא מתפשר בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. את רוב השירים באלבום הלחין יהודה פוליקר וכמעט כולם זכו להצלחה: "פרח", "יורם", "כמעט סתיו", "לוליטה" והלהיט הגדול "שלל שרב" למילותיו של מאיר אריאל, שהיה לאחד משיריו המפורסמים ביותר של גוב. האלבום זכה להצלחה גדולה ומכר יותר מ-50,000 עותקים – הנמכר ביותר של גוב עד אז. בעקבות ההצלחה יצא גוב לסיבוב הופעות שהוקלט על גבי אלבום, "דרך ארץ – ההופעה". בשנת 1989 השתתף גוב בהצגה"הג'יגולו מקונגו" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי.

להמשך קריאה >>

  • גידי מחייך למצלמה
  • גידי ואהרוני שטים בסירה
  • גידי מחזיק סמארטפון ומחייך למצלמה
  • גידי בהופעה מדבר